מקרה מס' 1/2023
פורום האתיקה מיסודו של המרכז לגישור וליישוב סכסוכים בקהילה קרית אונו ובשיתוף הקריה האקדמית אונו מורכב ממגשרים חברי מרכז הגישור בקהילה קרית אונו ומרכזים נוספים ופועל משנת 2012 בריכוזה של כרמלה זילברשטיין ובהנחיית פרופ' עומר שפירא מהפקולטה למשפטים, הקריה האקדמית אונו המשמש כיו"ר הפורום. הפורום מקבל פניות ממגשרים מכל רחבי הארץ. בין מטרות הפורום: להוות כתובת להפניית שאלות אתיות המעסיקות מגשרים ומרכזי גישור; מתן מענה לשאלות אלו; פיתוח כלים להתמודדות עם שאלות אתיות בגישור; איסוף, שימור והפצת ידע בקרב מגשרים. הפורום אינו גוף משמעתי. מטרתו להפיק לקחים לעתיד, לשפר ולתרום להתמקצעות המגשרים.
הבסיס הנורמטיבי המנחה את הפורום בדיוניו
פורום האתיקה דן בהיבטים אתיים של התנהלות מגשרים, ומתייחס להיבטים המשפטיים של התנהלות זו רק וככל שהדבר רלוונטי לבחינת הסוגייה האתית שעל הפרק. הפורום מבסס את חוות הדעת שלו על הקוד האתי למגשרים במרכזי הגישור והדיאלוג בקהילה (2018), שאומץ בשיתוף פעולה של מרכזי הגישור והדיאלוג בקהילה, יחד עם 'התאחדות מרכזי הגישור והדיאלוג בקהילה בישראל', 'תכנית גישורים', ו'פורום האתיקה' (להלן – הקוד האתי למגשרים בקהילה (2018)), ועל הקוד האתי למגשרים (2018), שהותאם לצורכי מגשרים שאינם פועלים במסגרת מרכז גישור בקהילה (להלן – הקוד האתי למגשרים). שני הקודים מבוססים על הקוד האתי למגשרים (2014) שלהמרכז לגישור בקהילה קריית אונו,שפותח על ידי חברי פורום האתיקה בהנחיית פרופ' עומר שפירא מהפקולטה למשפטים, הקריה האקדמית אונו. הקודים האתיים מוסיפים על תקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג-1993 (להלן – תקנות הגישור) ומשקפים את עמדת הפורום לגבי הנורמות האתיות החלות על מגשרים בקהילה, מגשרים פרטיים, ומגשרים בתיקי בית משפט בשינויים המתחייבים.
עובדות המקרה
הפניה לפורום התבצעה על ידי שתי מגשרות משפחה שנמצאו לקראת סיום תהליך גישור לגירושין בו טיפלו באופן פרטי בעקבות פנייה אליהם של בני הזוג. לבני הזוג שלושה ילדים, האישה דוברת עברית אך אינה קוראת וכותבת בעברית. אחת המגשרות מגיעה מרקע טיפולי והאחרת עו"ד לענייני משפחה.
במהלך הגישור התברר למגשרות כי קיים רקע של אלימות במשפחה, שהבעל לא התכחש לו. בעבר הוא איים על האישה כי יפגע בה פיזית, במקרה אחד דחף אותה לקיר, במקרה אחר איים עליה בסכין. המשטרה הוזעקה אך האישה סירבה להגיש תלונה על אלימות במשטרה. האישה תיארה מסכת של התנכלויות מצידה כלפי הבעל והטרדתו באמצעות שיחות חוזרות ונשנות. לדברי המגשרות התנהלות זו הביאה להוצאת צו הרחקה הדדי על ידי המשטרה.
המגשרות התלבטו לאורך כל הדרך אם נכון יהיה להמשיך בנסיבות אלה את תהליך הגישור. הן דרשו מהצדדים לקבל ליווי טיפולי, והעבירו להם טלפונים של בעלי מקצוע טיפוליים ברשויות השונות, אבל בני הזוג סרבו. הגבר אמר שהוא נפגש עם עובד סוציאלי בכדי לטפל בתוקפנות שלו עצמו. בנוסף הוצע לבני הזוג להיוועץ בעורכי דין ובאנשי כספים לגבי הפן המשפטי והכלכלי של הגישור אך גם לכך הם סירבו.
במהלך מפגשי הגישור שכללו גם פגישות נפרדות הגיעו בני הזוג להסכמות בכל נושאי הפרידה והגירושין, לרבות הטיפול בילדים, מזונות הילדים וחלוקת הרכוש. המגשרות לא היו שלמות לגמרי עם הסכמות אלו מכיוון שלגבר נכסים רבים והם שחששו שהאישה ויתרה על חלק גדול מהרכוש וכן בשל הרקע של גילויי האלימות. מהצד האחר, האישה הבהירה למגשרות חזור והבהר שהיא מודעת לוויתור הכלכלי אך שלמה אתו ועם תנאי ההסכם שכללו העברת דירת מגורים לבעלותה.
לנוכח הפצרות הצדדים ולאחר התלבטויות רבות ערכו המגשרות עבור הצדדים טיוטת הסכם גירושין ובמסגרתו ציינו (1) את אירועי האלימות שהצדדים סיפרו עליהם, (2) את המלצותיהם לבני הזוג לקבל ייעוץ משפטי, ליווי טיפולי, ושירותי תרגום טרם החתימה על ההסכם, ו-(3) את מסירתו של מכתב המלצות לצדדים. הצדדים חתמו בפני המגשרות, כל אחד בנפרד, על טיוטת ההסכם ועל מכתב ההמלצות וקיבלו עותקים מהם. המגשרות השתכנעו לנהוג כך מכיוון שסברו שבסיכומו של דבר זהו רצון הצדדים, ומכיוון שידעו שעל מנת שלהסכם הפרידה והגירושין יהיה תוקף הצדדים יצטרכו להתייצב בפני שופט בבית המשפט לענייני משפחה ולאשר אותו בפניו.
המגשרות ציינו שהתהליך היה קשה עבורן מבחינה מקצועית, רגשית ומוסרית ובקשו לדעת האם נהגו נכון מבחינה אתית.
דיון
א. קבלת מקרה לגישור לפרידה וגירושין בנסיבות של אלימות במשפחה
כל סכסוך שמערב אלימות או איום באלימות מעלה שאלה באשר להתאמת המקרה לטיפול במסגרת תהליך של גישור, על אחת כמה וכמה כשמדובר בסכסוך בין בני זוג. תהליכי גישור מבוססים על חופש בחירה והסכמה של הצדדים, בעוד איום ושימוש באלימות חותרים תחת יסוד הבחירה וההסכמה. בנוסף, תפקיד המגשר מזוהה עם רעיון הניטראליות והמגשר מחויב במידה שווה כלפי הצדדים, דבר העלול להקשות עליו לנקוט באמצעים שיאפשרו לצד החלש יותר, המאוים, להשתתף באופן אפקטיבי בתהליך, מבלי לפגוע במעמדו הניטראלי ובתפיסתו כנעדר משוא-פנים.
עם זאת, לא נכון יהיה לקבוע מראש כי כל מקרה שיש בו נסיבות של אלימות, לרבות מקרי פרידה וגירושין, אינו מתאים לגישור.[1] הספרות המקצועית ותוכניות גישור בעולם מכירות בכך שלעיתים גישור בנסיבות של אלימות במשפחה אפשרי, תוך נקיטת אמצעי זהירות והתאמות המתחייבות בנסיבות העניין.[2]
בין השיקולים שישפיעו על ההחלטה האם המקרה מתאים לגישור: כשירות המגשר (ידע ומיומנויות שצבר לגבי זיהוי מקרי אלימות במשפחה והתמודדות עם השפעותיה על צדדים המנהלים משא ומתן לפרידה וגירושין); עוצמת האלימות ומשכה; השפעת האלימות על יכולת קבלת ההחלטות של הצדדים; מעורבות גורמי תמיכה טיפוליים ונפשיים; וייצוג משפטי.
במקרה שהוצג בפני הפורום סיפרו המגשרות על רקע טיפולי וניסיון משפטי שהעניקו להם ידע וכלים להתמודד עם נסיבות של אלימות במשפחה. עוצמת האלימות כפי שתוארה ונחוותה על ידי המגשרות הייתה נמוכה באופן יחסי: ברובה מילולית, עם שני מקרים של אלימות פיזית שלא הביאו למרבה המזל לפגיעה בגוף. גם האישה הפעילה סוג של אלימות כלפי הגבר באמצעות הטרדתו בשיחות טלפוניות. היא לא נרתעה מלהביע עמדות נחרצות ולחתור לסיום הקשר בתנאים שנראו לה מציאותיים. שיקולים אלו אינם מצביעים על מניעה עקרונית מלקבל את המקרה לגישור. המגשרות עשו נכון בכך שהמליצו וחזרו והמליצו לבני הזוג לקבל תמיכה טיפולית, נפשית ומשפטית. בפורום האתיקה הוצגו גם דעות של חברים שאמרו שלא היו מקבלים לטיפול את המקרה ללא תמיכה וייצוג כאמור. עם זאת, איננו יכולים להחליף במקרה זה את שיקול דעת המגשרות, שנפגשו עם האישה והגבר והתרשמו מהם באופן בלתי אמצעי במהלך מספר פגישות ושיחות, בשיקול דעתנו. לנוכח המתואר, לא ניתן לקבוע שמבחינה אתית לא ראוי היה לקיים את הגישור בהעדרם.
ב. הבטחת חופש בחירה וקבלת החלטות מדעת
חופש הבחירה של צדדים בגישור הוא עיקרון יסוד של התהליך ועל מגשרים חלה חובה אתית לקיים את הגישור באופן שיאפשר לצדדים לקבל החלטות ללא כפייה ועל בסיס מידע רלוונטי (הסכמה או החלטה מדעת). כך, למשל, קובע הקוד האתי למגשרים (2018) בסטנדרט 1:
"המגשר יקיים את הגישור על בסיס עקרון חופש הבחירה לצדדים. חופש בחירה לצדדים משמעו שהצדדים חופשיים לקבל החלטות מתוך כשירות, באופן וולונטרי, ללא כפייה, על בסיס מידע רלוונטי."
סטנדרט 1ה. קובע כי "המגשר יקיים את הגישור בתנאים המאפשרים לצדדים לקבל החלטות באופן וולונטרי וללא כפייה." בהמשכו, בסעיף 1.ה.2, הסטנדרט מכיר במצבים של פערי כוחות בין צדדים וקובע:
"(א) המגשר יהיה ער לפערי כוחות בין הצדדים. מגשר החושד שהחלטה של צד התקבלה או עומדת להתקבל כתוצאה מלחצים של משתתפים בגישור או של גורמים חיצוניים מתוך תחושת מצוקה, אין אונים או חוסר ברירה, יברר עם אותו צד אם יש בסיס לתחושות אלו ואם הן מוצדקות בנסיבות העניין.
(ב) אם לאחר הבירור ימשיך אותו צד לדבוק בהחלטתו, תיחשב החלטתו וולונטרית ובלבד שהצד כשיר להשתתף בגישור."
המגשרות נהגו נכון בכך שלא נחפזו להגיע להסכם גישור למרות הפצרות שני הצדדים. לכאורה נראה שמתקיימים פערי כוחות בין בני הזוג: הנכסים והכספים נמצאו בבעלות ובשליטת הגבר; הוא התנהג במספר הזדמנויות בצורה אלימה כלפי האישה. מן העבר השני, נראה היה שהאישה עומדת על שלה ועל מה שחשוב בעיניה. ההסכמות שהתגבשו אפשרו לה להשאיר את הילדים בחזקתה, הבעל הסכים לשלם מזונות ילדים בסכום שהיה מקובל על האישה, וכן להעביר לבעלות האישה דירת מגורים. המגשרות בדקו במספר הזדמנויות את הסכמת האישה להסכמות המתגבשות ויצרו עבורה הפסקות בתהליך על מנת שיתאפשר לה לשקול את הדברים ולהתייעץ עם גורמים מקצועיים, עם משפחתה, וכיוצ"ב. לנוכח זאת, נראה שהחלטת האישה לקבל את ההסכם הייתה וולונטרית.
בנוסף, נראה שהחלטת האישה הייתה גם מדעת. סטנדרט 1.ו דורש כי "המגשר יקיים את הגישור בתנאים המאפשרים לצדדים לקבל החלטות מדעת" ומציין כי "החלטה מדעת היא החלטה שהתקבלה על בסיס מידע רלוונטי." הסטנדרט דורש דרישה מציאותית בכך שהוא מצהיר כי
"מגשר אינו יכול להבטיח שהחלטות של צד יתקבלו על בסיס מידע מלא. עם זאת, המגשר ינקוט אמצעים התואמים את הסטנדרטים כדי שקבלת ההחלטה תתבסס על המידע הרלוונטי לצורך קבלת ההחלטה. מידע רלוונטי הוא מידע שידיעה או היעדר ידיעה לגביו יכולים להשפיע על תוצאת ההחלטה" (סעיף 1.ו.1).
המגשרות, שאחת מהן עו"ד לענייני משפחה, שוחחו עם הצדדים על אופן חלוקת הרכוש והשתכנעו שהאישה מודעת לכך שלבעל נכסים רבים שעשויים להיות לה זכויות בהם ולכך שחלוקת הרכוש המסתמנת ביניהם אינה שוויונית. עם זאת, האישה סברה שההסכמות שהושגו, ולפיהם בנוסף למזונות הילדים תועבר לבעלותה דירת מגורים, מהוות מבחינתה תוצאה טובה דיה. גם כאן, תפקיד המגשרות היה לשקף לאישה את משמעות הוויתור שהיא מבצעת, את החלופות העומדות בפניה, ואת החשיבות של קבלת ייעוץ משפטי וכלכלי בסוגיה זו. אבל ככל שהמגשרות השתכנעו שהאישה מבינה את משמעות החלטתה ואת הוויתורים המשפטיים והכלכליים שהיא מסכימה להם הרי שהתקיימו התנאים למימוש חופש בחירה והחלטה מדעת.[3]
ג. רובד הגנה נוסף על הצדדים – הדרישה בחוק לאישור ההסכם בבית המשפט לענייני משפחה
החוק בישראל קובע כי הסכם המסדיר את יחסי הממון בין בני זוג, לרבות הסכם פרידה וגירושין, חייב באישור בית המשפט לענייני משפחה (או בית דין דתי). על פי החוק, "האישור לא יינתן אלא לאחר שנוכח בית המשפט או בית הדין, שבני הזוג עשו את ההסכם או את השינוי בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו."[4] יש לשים לב שהדרישה מבית המשפט לענייני משפחה המאשר הסכם פרידה וגירושין מחמירה יותר מזו הנדרשת מבית המשפט האזרחי הנותן תוקף של פסק דין להסדר גישור, לפי סעיף 9(ג) לתקנות הגישור.[5]
הסדר משפטי זה מעניק מעטפת הגנה נוספת לבני הזוג, ובמיוחד לצד החלש יותר במערכת היחסים, מפני ניצול לרעה, כפיה והטעיה, באמצעות הדרישה שבני הזוג יופיעו בעצמם בפני שופט שיוודא את הסכמתם והבנתם לתנאי ההסכם. אין בכך כדי לשחרר את המגשר מחובותיו האתיות כפי שנידונו לעיל, אך יש בכך כדי להקל במעט את כובד האחריות המוסרית המוטלת על המגשר שסייע לצדדים להגיע להסכם על פי הגדרת תפקידו, בהתאם לכללי האתיקה וכמיטב יכולתו המקצועית.
המגשרות במקרה שהוצג בפנינו מצאו לנכון לכלול בהסכם הפרידה והגירושין שניסחו עבור בני הזוג התייחסות לנסיבות שבהן התקיים הגישור, כלומר לפערי הכוח בין הצדדים, לאירועי אלימות שהתרחשו, ולהמלצתן, שנדחתה, לכך שבני הזוג יקבלו שירותי ייעוץ משפטיים וכלכליים ושירותי תרגום בטרם החתימה על ההסכם. בני הזוג הסכימו להכללת מידע זה בהסכם.
לדעתנו בנסיבות שתוארו על ידי המגשרות נכון היה לנהוג כך, על מנת שככל והצדדים יבחרו להגיש את ההסכם לבית המשפט ייחשף השופט למידע זה ויוכל לבחון עם הצדדים את הסכמתם החופשית ומדעת להסכם.
סיכום
מקרי גישור בין בני זוג שמתקיימים בנסיבות שבהן התרחשו אירועי אלימות בין בני הזוג מציבים אתגר גדול ואחריות רבה על המגשר לבחון את מידת התאמתו והתאמת המקרה לגופו לתהליך גישור.
המקרה שהובא לדיון בפני הפורום התאים לגישור וניתן היה לסיימו בהסדר גישור בשל מכלול שיקולים: למגשרות הייתה הכשרה בתחום הטיפולי והמשפטי; המשטרה וככל הנראה גם גורם רווחה היו מעורבים; התנהל תהליך גישור מעמיק שכלל מספר פגישות, לרבות פגישות נפרדות עם בני הזוג; המגשרות סברו שההסכם המתגבש אינו חד צדדי למרות שאינו שוויוני; הצדדים הביעו רצון חד משמעי ומתמשך לחתום על ההסכם; והמגשרות סברו שהצדדים קיבלו את ההחלטה מתוך מודעות והבנה של זכויותיהם.
בנוסף לכך, יש לזכור שההסכם יונח בפני בית המשפט לענייני משפחה והצדדים ינכחו באולם בית המשפט ויענו על שאלות בית המשפט להנחת דעתו כי ההסכם נעשה בהסכמה חופשית ומדעת בטרם יאושר.
יו"ר פורום האתיקה
פרופ' עומר שפירא
26 ינואר 2023
[1] ראו למשל חוו"ד פורום האתיקה 3/2012 (מופיעה אצל עומר שפירא וכרמלה זילברשטיין (עורכים) אתיקה של גישור: קודים אתיים והתמודדות עם דילמות 120-125 (הוצאת מאגנס, 2018)) (התמודדות עם אלימות בגישור בסכסוך שכנים בבית משותף).
[2] ראו למשל דפנה לביא "אלימות וגישור: האמנם אוקסימורון?!" משפחה במשפט א 117 (התשס"ז).
Ellen Waldman & Donna Erez-Navot “Accepting a Case or Refusing to Mediate: Ethical Considerations” in Omer Shapira (ed.)Mediation Ethics: A Practitioner's Guide 98-102 (2022)
[3] השוו לחוו"ד פורום האתיקה 2/2012 (מופיעה אצל עומר שפירא וכרמלה זילברשטיין (עורכים) אתיקה של גישור: קודים אתיים והתמודדות עם דילמות 114-119 (הוצאת מאגנס, 2018)) (מימוש חופש בחירה במצבים של מידע חסר כגון הסתרת מידע מבן זוג בגישור לגירושין).
[4] חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, סעיף 2(ב).
[5] סעיף 9(ג) לתקנות הגישור מסתפק בכך שהוא קובע שבית המשפט "רשאי לתת תוקף של פסק דין להסדר הגישור" ו-"רשאי הוא לזמן את בעלי הדין לבית המשפט כדי שיתנו לו הסברים על הסדר הגישור". התקנות אינן קובעות כי בית המשפט צריך להיווכח שהצדדים "עשו את ההסכם …בהסכמה חפשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו". עם זאת, הגישה הראויה אינה פוטרת את בית המשפט בלא כלום. ראו למשל את הגישה שהתפתחה בפסיקת בתי הדין לעבודה לעניין מתן תוקף של פסק דין להסדר גישור בנסיבות המעוררות חשש לפערי כוחות בין הצדדים. סע"ש (ת"א) 3156-12-19 EBIRAM STEPHEN KOJO – פ.גראס שיווק ונעליים 2006 בע"מ (10.6.2022).
אתיקה של גישור 