מקרה 2/2017

פורום האתיקה – מקרה מס' 2/2017

פורום האתיקה מורכב ממגשרים חברי מרכז הגישור בקהילה קרית אונו ופועל בהנחיית ד"ר עומר שפירא. בין מטרות הפורום: להוות כתובת להפניית שאלות אתיות המעסיקות מגשרים ומרכזי גישור; מתן מענה לשאלות אלו; פיתוח כלים להתמודדות עם שאלות אתיות בגישור; איסוף, שימור והפצת ידע בקרב מגשרים. הפורום אינו גוף משמעתי. מטרתו להפיק לקחים לעתיד, לשפר ולתרום להתמקצעות המגשרים.

הבסיס הנורמטיבי המנחה את הפורום בדיוניו

פורום האתיקה דן בהיבטים אתיים של התנהלות מגשרים, ומתייחס להיבטים המשפטיים של התנהלות זו רק וככל כשהדבר רלוונטי לבחינת הסוגיה האתית שעל הפרק. מבחינה משפטית הליכי גישור בישראל מתנהלים בשני מסלולים. מגשרים בתיקים בהפניית בית המשפט כפופים מבחינה משפטית לתקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג-1993 (להלן: תקנות הגישור). מגשרים בגישורים שאינם בהפניית בית המשפט אינם כפופים פורמאלית לתקנות הגישור, אך הם יכולים לאמץ אותן בהסכם עם הצדדים.[1] מהבחינה האתית, תקנות הגישור מהוות בנוסף להיותן מסמך משפטי גם סוג של "קוד אתי" למגשרים הכפופים לו ומקור השראה אתי למגשרים שאינם כפופים לתקנות.

כך או כך, הן לגבי מגשרים עליהם חלות התקנות והן לגבי מגשרים שהתקנות אינן חלות עליהם, עמדת הפורום היא כי התקנות אינן ממצות את חובותיהם האתיות של מגשרים והן אינן המקור האתי היחיד להנחיית פעולותיהם. על הנורמות האתיות המחייבות מגשרים ניתן ללמוד ממקורות שונים, לרבות קודים אתיים בעולם שאומצו על ידי ארגוני מגשרים ועל ידי תכניות גישור בבתי משפט. מרכז הגישור בקהילה קריית אונו פיתח קוד אתי שמשקף לדעתו את אותן נורמות אתיות החלות על מגשרים בין אם הם מגשרים בתיקי בית משפט ובין אם לאו והמכיל בתוכו גם את הנורמות הכלולות בתקנות הגישור (להלן: "הקוד האתי למגשרים של המרכז לגישור וליישוב סכסוכים בקהילה קריית אונו (2014)" או "הקוד האתי של מרכז הגישור קרית אונו").

עובדות המקרה

הפניה לחברי פורום האתיקה נעשתה על ידי מגשר, שעמית לעבודה התייעץ עמו בסוגיה שתתואר להלן. על פי העובדות שנמסרו לחברי הפורום, בני זוג פנו למגשר באופן פרטי בנוגע לסכסוך גירושין. בני הזוג לא היו מיוצגים אך החלו במקביל בניהול הליכים בבית המשפט. מכיוון שסיפור המקרה הגיע מכלי שני, ולמרות הבהרות נוספות שנתקבלו לבקשת הפורום, חלק מהעובדות נותרו מעורפלות. לפי גרסה א' במהלך הפגישות הנפרדות מסרו בני הזוג למגשר צילומי מסמכים הקשורים לסכסוך ביניהם כגון חשבונות בנק, הערכת שמאי, ועוד. לפי גרסה ב' צילומי המסמכים הוכנו על ידי בני הזוג במשותף ונמסרו למגשר במשותף על ידי שני הצדדים. במהלך הגישור פנה הגבר למגשר וסיפר לו שמכוניתו נפרצה ותיק המסמכים שלו, שבתוכו היו גם המסמכים הקשורים להליך הגישור, נגנב. לדברי הגבר, אשתו סירבה לאפשר לו לצלם את המסמכים הקשורים לגישור המצויים ברשותה ועל כן ביקש מהמגשר לאפשר לו לצלם את המסמכים שמצויים ברשות המגשר והשייכים, לטענתו, לשני בני הזוג. המגשר התלבט האם לנוכח סירוב האישה למסור לגבר את המסמכים הוא (המגשר) רשאי למסרם לגבר, והאם מסירתם תהווה נקיטת צד פסולה לטובת הגבר.

דיון

השאלה בפנינו מעוררת כמה התלבטויות אתיות. ראשית, לאור נורמת חופש הבחירה וההחלטה של צדדים לגישור, כיצד על המגשר לנהוג כאשר רצונו של צד אחד (הגבר המבקש לצלם את המסמכים שבידי המגשר) עומד בסתירה לרצונו של הצד האחר (האישה שאינה מסכימה לאפשר לגבר לצלם את המסמכים שבידיה); שנית, האם מסירת צילומי המסמכים לידי אחד הצדדים מתיישבת עם נורמת אי משוא הפנים החלה על המגשר; ושלישית, האם מסירת המסמכים עולה בקנה אחד עם חובת הסודיות המוטלת על המגשר.

א. חופש הבחירה של צדדים לגישור   

הליך הגישור מבוסס על הסכמה וכתוצאה מכך חופש הבחירה של צדדים לגישור נרחב. סטנדרט 1 (חופש בחירה) של הקוד האתי של מרכז הגישור קרית אונו קובע בסעיף א' כי "לצדדים חופש בחירה לגבי כל נושא העומד להחלטה, פרוצדוראלי או מהותי, ובכל שלב של הגישור", ובסעיף ב' נאמר כי "לנוכח התחולה הכללית של חופש הבחירה של  הצדדים, כאשר המגשר מקבל החלטה עליו לשתף את הצדדים בתהליך קבלתה ולקבל את הסכמתם להחלטה או לפעול בהתאם לבחירתם". נקודת המוצא לפיכך היא שמגשר יכבד את רצון הצדדים אלא אם כן קיימת מניעה חוקית או אתית לנהוג כך.

החובה מוטלת על המגשר כלפי הצדדים: עליו לכבד את חופש הבחירה של כל הצדדים והוא אינו רשאי, כעיקרון, להעדיף צד אחד על פני צד אחר בהיעדר הצדקה אתית לעשות כן. כתוצאה מכך, כאשר צד מבקש מהמגשר להכריע בנושא שיש לו השפעה על הצד האחר (למשל הזמנת עד, היוועצות במומחה, קיום מפגשים ביחידות) דרך המלך היא כי המגשר ישתף בקבלת ההחלטה את הצד האחר על מנת שההחלטה תתקבל בהסכמתו, אלא אם כן יש הצדקה אתית להימנע מכך (למשל כאשר מידע נמסר למגשר בסוד במהלך פגישה ביחידות על ידי אחד הצדדים ולא ניתן לשתף בו את האחר). היה והצד האחר התנגד לבקשה יימנע המגשר מלקבל אותה בניגוד להסכמת אותו צד אלא אם הוא מחויב לעשות כן מבחינה אתית (למשל כאשר הוא מחויב לפרוש מתפקידו בשל ניגוד עניינים למרות התנגדותו של אחד הצדדים לפרישה).

מהכלל אל הפרט:

אחד המקורות המבטאים את חופש הבחירה של צדדים הוא ההסכם לקבלת שירותי גישור שנחתם לרוב בין הצדדים לבין המגשר ועשוי להתייחס למסמכים הנמסרים למגשר. לדוגמא, אם הצדדים והמגשר החילו על הגישור ביניהם את תקנות בתי המשפט (גישור) הרי שעל פי סעיף 11(ג) להסכם המצוי: "המגשר רשאי לנהל תיק מסמכים ולרשום פרוטוקול של ישיבות הגישור; מסמכים ורשימות כאמור ישמשו את המגשר בלבד, ולא יהיו פתוחים לעיון בעלי הדין;". על פי הסדר זה, לכאורה, כאשר מגשר בוחר לקבל מהצדדים מסמכים ולהותירם בידו אין לצדדים זכות לעיין בהם. ההסכם בין הצדדים למגשר בענייננו לא נמסר לעיוננו ועל-כן איננו יודעים את תנאיו.

הצדדים כאמור רשאים לממש את חופש הבחירה שלהם בכל שלב של הגישור, ומהעובדות שהוצגו בפנינו לא ברור האם המגשר שוחח עם האישה לגבי בקשת הגבר על מנת לברר את עמדתה בסוגיה או הסתמך על דברי הגבר בלבד. מהעובדות שנמסרו לנו לא ברור האם האישה התנגדה שהמגשר ימסור עותק מהמסמכים לגבר או שהתנגדותה הסתכמה בכך שהיא עצמה לא הסכימה למסור את המסמכים לידיו.

בנסיבות שנוצרו נכון היה מצד המגשר לקיים דיאלוג עם האישה ולהבין ממנה מה רצונה ומה המניעים להתנגדותה. ייתכן ששיחה כזו הייתה מבהירה את כוונתה וניתן היה לעסוק בנושא זה כחלק מתהליך הגישור. תוצאה אחת אפשרית של דיאלוג כזה יכולה הייתה להיות הסכמה של האישה למסירת צילום של המסמכים לידי הגבר. תוצאה אפשרית אחרת הייתה יכולה להיות התנגדות של האישה למסירת המסמכים ובמקרה כזה, על המגשר היה להימנע מלפעול בניגוד לרצונה, בכפוף לחריג שיצוין להלן.

מסירת מסמכים למגשר יכולה להיעשות בצורות שונות ועל פי תנאים שונים. לדוגמא, צד יכול למסור למגשר מסמך מטעמו ולעיני המגשר בלבד; צד יכול למסור מסמך למגשר ולהתיר לו להעבירו לעיון הצד האחר; צד יכול למסור למגשר מסמך לעיונו ולבקש לקבלו בחזרה לרשותו; צד יכול להכין מסמכים יחד עם הצד האחר ולהגיש את המסמכים מטעמו ומטעם הצד האחר במשותף; ועוד. מהעובדות שהוצגו בפנינו ולמרות הבהרות שקיבלנו לא הוברר די הצורך האם המסמכים (כולם? חלקם?) נמסרו למגשר במשותף על ידי שני הצדדים; ולחילופין, האם המסמכים (כולם? חלקם?) נמסרו בנפרד על ידי הצדדים (בפגישות משותפות? בפגישות נפרדות?). לכאורה צד יכול לבקש לעיין במסמכים שהוא מסר בעצמו ומטעמו. צד אינו יכול לדרוש לעיין במסמכים שצד אחר מסר, ללא הסכמת הצד האחר; ולגבי מסמכים שנמסרו במשותף או מטעם שני הצדדים: מכיוון שהגשתם הייתה פרי הסכמה משותפת, הבקשה לקבלם בחזרה או לעיין בהם צריכה להיות מוסכמת על ידי שני הצדדים.

ב. אי משוא פנים

חובת אי משוא הפנים מוכרת בכל קוד אתי החל על מגשרים. סטנדרט 2 (אי משוא פנים) של הקוד האתי של מרכז הגישור קרית אונו קובע כי "המגשר יקיים את הגישור, על כל שלביו, ללא משוא פנים. משוא פנים משמעו ביטוי חיצוני במעשים או במילים של העדפה של צד אחד על פני צד אחר", ובסעיף ב.1 נאמר: "[בקיום הגישור -] המגשר יימנע מהתנהגות המעדיפה צד (משוא פנים בפועל) או יוצרת בעיני אדם סביר מראית עין להעדפה (חשש או רושם של משוא פנים)."

חובת אי משוא הפנים תומכת בנסיבות המקרה שבפנינו בהימנעות של המגשר מהעברת צילומי מסמכים המצויים ברשותו לידי צד אחד כשהצד האחר מתנגד לכך. מסירת צילומי המסמכים לגבר חרף התנגדות האישה עלולה ליצור רושם של משוא פנים המהווה "לקיחת צד", העדפת צד, ושיתוף פעולה עם צד אחד על חשבון צד אחר.

נציין שאין בידינו פרטים מלאים לגבי אופיים של המסמכים המדוברים. מהמידע החלקי שנמסר לנו, המסמכים שצוינו – חשבונות בנק ודו"ח שמאי – ניתנים לשחזור גם מבלי לערב את המגשר בכך ולסכן את מעמדו כגורם ניטראלי. במידה והמסמכים הוגשו לבית המשפט (כפי שניתן היה להבין לכאורה מאחת ההבהרות שנמסרו לפורום) יכול כל צד להעתיקם מתיק בית המשפט.

ג. סודיות

גם השמירה על סודיות מידע שהגיע לידי המגשר במהלך הגישור נתפסת כמרכיב מרכזי בחובת האמון של מגשרים כלפי צדדים לגישור, והיא מעוגנת בקודים אתיים למגשרים. סטנדרט 5 (סודיות) של הקוד האתי של מרכז הגישור קרית אונו קובע כי "המגשר ישמור על סודיות המידע שהגיע לידיעתו מהמשתתפים בגישור."; בסעיף ב.1. נאמר כי המגשר לא יגלה "מידע שהגיע לידיעתו במהלך הגישור, לרבות מידע שנמסר לו בפגישה נפרדת"; וסעיף ג. מפרט את הנסיבות בהן המגשר רשאי לגלות מידע שהגיע לידיעתו במהלך הגישור, לדוגמא כאשר "הצדדים הסכימו לגילוי המידע" (סעיף 1); "המידע נמסר למגשר בפגישה נפרדת ומוסר המידע הסכים לגילויו" (סעיף 2); או "הגילוי נדרש על פי דין או צו שיפוטי" (סעיף 3).

כאמור, נסיבות המקרה בפנינו מותירות אי בהירות לגבי סוגי המסמכים שנמסרו למגשר, זהות מוסרם, ועיתוי מסירתם. החובה לשמור על סודיות מידע (לרבות מסמך) מפני הצד האחר (להבדיל משמירה על סודיות כלפי "כל העולם") וקבלת הסכמת הצד מוסר המסמך טרם מסירתו לצד האחר רלוונטית לגבי מסמכים שנמסרו על ידי צד אחד בנסיבות שאפשר להבין מהם על כוונה לחשאיות. מסירת מסמכים במהלך פגישה נפרדת עשויה ללמד על כוונה להימנע משיתוף הצד האחר במידע. איננו יודעים אם נסיבות אלו התקיימו במקרה שבפנינו ואנו מציינים את נורמת הסודיות כאחד השיקולים הנוספים העשויים להשפיע על קבלת ההחלטה במקרה זה.

סיכום והמלצות

החלטות הנוגעות למסמכים שנמסרו למגשר לצורך קיום הגישור צריכות להתקבל בהתאם לנורמות האתיות החלות על הליך הגישור ולהתחייבויות שהצדדים נטלו על עצמם בהסכם לקבלת שירותי הגישור.

בהיעדר הסכמה אחרת בהסכם לקבלת שירותי הגישור, ובהתאם לנורמת חופש הבחירה וחובות המגשר לאי משוא פנים וסודיות, עיון של צד במסמכים שהצדדים מסרו במשותף למגשר (לרבות צילום המסמכים או קבלת צילום המסמכים) ייעשה בהסכמת כל הצדדים; עיון של צד במסמכים שהוא עצמו מסר בנפרד למגשר (לרבות צילומם או קבלת צילום המסמכים) אינה דורשת את הסכמת הצד האחר, בכפוף לנורמת אי משוא הפנים.

חברי הפורום ממליצים למגשרים לבחון היטב האם קיים צורך אמיתי לשמור ברשותם מסמכים שנמסרו לעיונם במהלך הגישור. לחילופין, על המגשר לבחון האם ניתן להסתפק בעיון במסמכים ובהשבתם לצדדים, על מנת לצמצם את האפשרות שהמגשר ייקלע לנסיבות המעלות קושי אתי לפיהן הוא נדרש למסור או להציג מסמכים המצויים ברשותו הקשורים לגישור בפני גורמים שונים לרבות הצדדים, בית המשפט, או רשויות אחרות.

פורום  האתיקה

ספטמבר 2017

 

[1] ראו עומר שפירא הפעלת כוח והשפעה בגישור – פרקטיקה ואתיקה יישומית 286-287 (2007).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s